Guittine
Daf 19b
משנה: הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ וְהִגִּיעַ בַּשָּׁלִיחַ אוֹ שֶׁשָּׁלַח אַחֲרָיו שָׁלִיחַ וְאָמַר לוֹ גֵּט שֶׁנָּתַתִּי לָךְ בָּטֵל הֲרֵי זֶה בָטֵל. קָדַם אֶצֶל אִשְׁתּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח אֶצְלָהּ שָׁלִיחַ וְאָמַר לָהּ גֵּט שֶׁשָּׁלַחְתִּי לֵיךְ בָּטֵל הוּא הֲרֵי זֶה בָטֵל. אִם מִשֶׁהַגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטְּלוֹ.
Traduction
Si un mari envoie un acte de divorce à sa femme par un messager, qu’ensuite il rencontre en route, ou s’il envoie un second messager à la recherche du premier, avec l’ordre d’annuler l’acte de divorce, l’annulation est admise. De même, s’il a devancé le messager auprès de sa femme (pour renoncer au divorce), ou s’il lui a envoyé un autre messager, en faisant déclarer nul l’acte qu’il lui a envoyé, l’annulation est admise. Mais dès que l’acte de divorce est arrivé aux mains de la femme, les démarches du mari ne servent plus à annuler l’acte.
Pnei Moshe non traduit
מתני' השולח גט לאשתו והגיע בשליח. שלא היה מתכוין לרדוף אחריו להשיגו אלא שנשתהא השליח בדרך והי' לו לזה דרך לשם וראהו וביטל הגט אפ''ה בטל ולא אמרינן לצעורא בעלמא מכוין שאם בדעתו לבטלו היה רודף אחריו:
או ששלח אחריו שליח. מהו דתימא לא אלימא שליחותי' דבתרי' משליחותא דקמא דליבטליה קמ''ל:
קדם אצל אשתו. קמ''ל אפי' לדידה נמי לא אמרי' לצעורא בעלמא קא מכוין ואפי' לשליח דלא איפכת ליה כי טרח לא אמרי' לצעורה מכוון:
אינו יכול לבטלו. הא קמ''ל דאע''ג דחזינן דמהדר עלי' מעיקרא לבטוליה לא אמרי' אגלאי מילתא למפרע דבטולי בטלי':
יַיִן מִגִּיתּוֹ מַפְרִישִׁין עָלָיו בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא יַיִן עַד אַרְבָּעִים יוֹם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַד הַפֶּרֶק. אַשְׁכְּחַת אֲמַר קוּלָּא וְחוּמְרָא עַל רִבִּי יְהוּדָה קוּלָּא וְחוּמְרָא עַל רַבָּנִין. קוּלָּא עַל רִבִּי יוּדָה. שֶׁאִם בָּא עַד הַפֶּרֶק וְלֹא בָאוּ אַרְבָּעִים יוֹם. וְחוּמְרָת. שֶׁאִם בָּאוּ אַרְבָּעִים יוֹם וְלֹא בָא הַפֶּרֶק אֵינוֹ תוֹרֵם. קוּלָּת עַל דְּרַבָּנִין. שֶׁאִם בָּאוּ אַרְבָּעִים יוֹם וְלֹא בָא הַפֶּרֶק אֵינוֹ תוֹרֵם. וְחוּמְרָת. שֶׁאִם בָּא הַפֶּרֶק וְלֹא בָאוּ אַרְבָּעִים יוֹם אֵינוֹ תוֹרֵם. רִבִּי סִימוֹן בָּעֵי. הִגִּיעַ אַרְבָּעִים יוֹם וְלֹא בָדַק. נִתְעַצֵּל שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּבָא וּמְצָאוֹ חוֹמֶץ. לְמַפְרֵעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה חוֹמֶץ אוֹ מִיכָּן וּלְהַבָּא. מַה נְפִיק בֵּינֵיהוֹן. עָבַר וְתָרַם. אִין תֵּימַר. לְמַפְרֵעַ נַעֲשֶׂה חוֹמֶץ. תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אִין תֵּימַר. מִיכָּן וּלְהַבָּא. אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. בָּדַק חָבִית לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ. וּבָא וּמְצָאָהּ חוֹמֶץ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַודַּאי יַיִן 19b וְהָאַחֲרוֹנִים חוֹמֶץ. וְהָאֶמְצָעִייִם סָפֵק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אֲנִי שְׁמַעְתִּיהָ מֵרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְרִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי יַיִן. מִיכָּן וָאֵילָךְ סָפֵק. מַה וּפְלִיג סָפֵק. מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁמְּצָאוֹ חוֹמֶץ דֶּהֶא. מַה דְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֶׁמְּצָאוֹ חוֹמֶץ בָּרוּר. וְאַתְייָן אִילֵּין פְּלוּגָתָא כְּאִילֵּין פְּלוּגָתָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת חֲלוּדָה אוֹ שְׁבוּרָה טְהוֹרָה. תַּנֵּי. הִינִּיחָהּ שַׁיְפָה וּבָא וּמְצָאָהּ חֲלוּדָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי טְמֵיאָה. אַחֲרוֹנִים טְהוֹרָה. אֶמְצָעִייִם סָפֵק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וְרִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי טְמֵיאָה. מִיכָּן וָאֵילָךְ סָפֵק. רִבִּי אִילָא וְרִבִּי אַבָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם כָּל רַבָּנִין דְּעָלִין לְבֵי מִדְרָשָׁא. בְּיַיִן וּבְמַחַט הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.
Traduction
Sur du vin en cuve (du moût), on peut prélever l’oblation, dans la présomption que c’est du vin fait, jusqu’au quarantième jour (non au-delà); selon R. Juda, jusqu’à l’une des périodes désignées dans notre Mishna pour l’examen du vin. Il se trouve que l’on a enseigné ainsi une règle comportant à la fois un allégement et une aggravation. Selon R. Juda, lorsqu’au bout de quarante jours on n’aura pas encore atteint la période d’examen, on pourra prélever l’oblation, et c’est là une facilité; par contre l’aggravation subsiste, en ce que l’on perd cette faculté de prélèvement si la dite période arrive avant qu’il y ait un espace de 40 jours. La facilité, selon les autres sages, consiste en ce que, selon eux, si ladite période arrive avant le quarantième jour, on pourra procéder au prélèvement de l’oblation; par contre, il y aura une aggravation au cas où le quarantième jour survient avant la dite période, et en ce cas le prélèvement ne peut pas être opéré. R. Simon demanda: lorsque par négligence on laisse passer le quarantième jour sans opérer l’examen du vin, et au bout de deux ou trois jours ce vin a tourné à l’aigre, sera-t-il considéré comme vinaigre rétroactivement (au point d’annuler le prélèvement fait d’avance), ou sera-t-il considéré seulement comme tel à partir de ce jour Or, il y a une différence pratique entre ces deux hypothèses lorsque le prélèvement est fait, quoiqu’à tort: s’il est admis que c’est du vinaigre rétroactivement, l’oblation prélevée d’avance est annulée; s’il est admis au contraire que le vinaigre porte cette dénomination à l’avenir seulement, l’oblation déjà prélevée conserve son caractère légal. Si quelqu’un a examiné un tonneau de vin (91)(Baba Batra 6, 1) avec l’intention de prélever là l’oblation sacerdotale (afin de libérer le reste), et après être allé et venu (avoir vaqué aux autres examens), il trouve que le tonneau est devenu du vinaigre, cela dépend, dit R. Simon, au nom de R. Josué b. Levi, de l’époque écoulée depuis lors: si l’on s’est aperçu du changement trois jours après l’examen, il y a présomption certaine que c’était encore du vin (et le prélèvement opéré reste valable); si c’était pendant les 3 derniers jours qui ont précédé l’examen, c’était déjà du vinaigre; enfin, pour les jours intermédiaires (entre ces 2 cas), il y a doute (de sorte que le prélèvement opéré reste sacré à titre d’oblation, tandis qu’il faut pourtant la renouveler pour libérer le reste). R. Abahou dit: j’ai aussi entendu R. Josué b. Levi s’exprimer ainsi. R. Yohanan au contraire dit que, si c’est survenu pendant les trois premiers jours, c’est encore considéré comme vin (et l’oblation est valable);mais à partir de là, (y compris les derniers jours), c’est douteux. -Est-ce à dire qu’il y a discussion pour l’époque douteuse? -Non, R. Yohanan parle de vinaigre faible (à peine aigri, et l’on peut supposer que le vin vient de tourner); mais R. Josué parle de vinaigre très net (et, par suite, il est à présumer qu’il est tel depuis au moins trois jours). Cette discussion entre eux est conforme à celle qu’ils ont exprimée (92)(Toharot 3, 5) pour un autre sujet: une aiguille trouvée pleine de rouille, ou brisée, n’est plus susceptible d’impureté (ce n’est plus un ustensile (93)On ne suppose pas qu'il était survenu une impureté auparavant, lorsque l'aiguille pouvait servir. Sur quoi, il a été enseigné: si on a laissé l’aiguille lisse (en bon état), et quelque temps après on la trouve rouillée, selon R. Simon au nom de R. Josué b. Levi, pendant les trois premiers jours après l’avoir vue lisse, elle reste (comme auparavant) susceptible d’impureté avec certitude (et les suppositions de pureté faites à ce sujet sont non avenues); pendant les trois derniers jours, l’impureté est impossible à supposer; enfin, pendant les jours intermédiaires entre ces deux périodes, il y a doute. R. Abahou dit: j’ai aussi entendu R. Josué b. Levi s’exprimer ainsi. R. Yohanan au contraire dit que si la rouille est survenue pendant les trois premiers jours, il y a certitude que l’impureté est possible (il y avait encore aptitude pour l’aiguille à servir d’outil); mais à partir de là, c’est douteux. Aussi R. Ila, et R. Aba et R. Eléazar dirent au nom de tous les rabbins qui se rendent à la salle d’étude: l’avis de R. Josué b. Levi sert de règle.
Pnei Moshe non traduit
יין מגיתו. הוא תירוש ואם הניחו להיות מפריש עליו תרומה:
עד ארבעים יום. ומכאן ואילך חוששין שמא נתקלקל:
עד הפרק. של אחד מג' פרקים המוזכרים במשנה שבהן בודקין את היין:
אשכחת אמר. נמצאת למד קולא וחומרא לר''י וכן לרבנן. והגי' נשתבשה בכאן וה''ג קולא על ר' יודה שאם באו ארבעים יום ולא בא עד הפרק תורם וחומרת שאם בא הפרק ולא באו ארבעים יום אינו תורם קולא על דרבנין שאם בא הפרק ולא באו ארבעים יום תורם וחומרת שאם באו ארבעי' יום ולא בא הפרק אינו תורם. לרבנן בארבעים יום תלי' מילתא ומשעברו צריך לבדוק ולר''י בפרק תליא מילתא:
למפריעו הוא נעשה חומץ. וחוששין כל ג' ימים למפרע שמא חומץ היה או דילמא אין חוששין אלא מכאן ולהבא:
מה נפק ביניהון. כלומר דמפר' למאי נ''מ קא מיבעיא ליה לענין דיעבד שאם עבר ותרם באותן ג' ימים וה''ג אין תימר למפרע נעשה חומץ אין תרומתו תרומה אין תימר מכאן ולהבא תרומתו תרומה ולא איפשיטא:
בדק חבית להיות מפרי' עליה והולך. שסומך עליה לשתות משאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה תרומה עליהן שהתרומה ניטלת במחשבה ולאחר זמן בא ומצאה חומץ:
ג' ימים הראשונים. לאחר בדיקה הראשונה שמצאה בחזקתה ודאי יין הויא ואם אמר הרי זו תרומה על אלו הסמוכין לה בחזקת מתוקנים הן:
ואחרונים. ג' ימים אחרונים שהם קודם בדיקה אחרונה שמצאה חומץ ודאי חומץ ואינה תרומה כלל:
והאמצעים. ימים שבנתיים ספק ותרומה היא ויחזור ויתרום:
אני שמעתיה מריב''ל. גם אני שמעתי כן ממנו אבל ר' יוחנן לא אמר כן אלא מג' ימים הראשונים ואילך ספק ואפי' ג' ימים אחרונים:
מה ופליג ספק. כלומר דהש''ס שואל אם פליגי בספק ובמאי פליגי ומפרש דלא פליגי:
מה דאמר ר' יוחנן בשמצאו חומץ דיהא. חלש ואינו חזק כ''כ והילכך ג' ימים אחרונים נמי בספק הן דשמא עכשיו החמיץ:
מה דאמר ר' יהושע בן לוי. שלשה ימים אחרונים ודאי חומץ בשמצאו חומץ ברור וחזק דמסתמא כבר עברו שלשה ימים משהחמיץ דבבציר משלשה ימים משהחמיץ לא היה נעשה חומץ חזק וברור:
ואתייא אילין פלוגתא. דרבי יהושע בן לוי ור''י כמו דפליגי במחט והיינו דיעה אחריתא דלא ס''ל לחלק כדמחלק לה סתמא דהש''ס:
דתנינן תמן. במסכת טהרות מחט שנמצאת חלוד' שמעכבת את התפירה. שחלודה נמי מטהרה מטומאתה כמו שבירתה:
טהורה. ולא חיישינן שמא כשהיתה שלימה נטמאת וכשיתקנוה תחזור לטומאתה הישנה כדין כלי מתכות שכל הטומאות כשעת מציאתן ואם טהורות טהורות:
תני. עלה הניח' שיפה חלקה ויפה ובא לאחר זמן ומצאה חלודה:
שלשה ימי' הראשוני'. אחר שהניחה שיפה ודאי טמאה וכל הטהרות שנעשו על גבה טמאות אחרוני' ודאי טהורה:
אמר רבי אבהו. כן אמר רבי יהושע בן לוי אבל ר''י כו' כדלעיל:
רִבִּי קְרִיסְפָּא בָּעֵי. כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה הוּא בוֹדֵק אוֹ אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ סְתָם חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ עַד הֶחָג. אָמַר רִבִּי יוּדָה. תִּיפְתָּר בְּאִילֵין בְּנֵי גְּלִילָא דְּאִינּוּן קָֽטְפִין בָּתָר קַדְמִיתָא דְחַגָּא. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. וְהָדָא אָֽמְרָה. יָשָׁן מִשֶּׁלְּאֶשְׁתַּקַּד וּמְיוּשָׁן מִן שָׁלֹשׁ שָׁנִים. נֵימַר מִשּׁוּם הָדָא מַטְעוּמִיתָא. הָדָא אָֽמְרָה דְּאֵי מָתַי יָשָׁן חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ. שְׁתֵּי שָׁנִים. הָדָא אָֽמְרָה מִתְייָשֵׁן חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ עַד הֶחָג. הָדָא אָֽמְרָה בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה הוּא בוֹדֵק. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. בּוֹדֵק חָבִית אַחַת וְכוּלָּן תְּלוּיוֹת בָּהּ וְאֵינָן מַחֲמִיצוֹת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. אִית בְּנֵי נַשׁ מַקְשִׁין עַל גַּרְבָּא מִלְּבַר וְאִינּוּן יָֽדְעִין מָה אִית בָּהּ מִלְּגַיו.
Traduction
R. Qrispa demanda: est-ce que la périodicité d’examen (dont parle notre Mishna) aura lieu chaque année, ou est-elle à répartir en trois annuités? On peut résoudre cette question à l’aide de ce qui suit (94)Baba Batra ibid (et J,15c): celui qui vend du vin à son prochain est responsable (de l’aigreur qui surviendrait) jusqu’à la fête des Tentes (donc, il faut l’examiner chaque année). -Ceci ne prouve rien, dit R. Juda, car il peut s’agir là des Galiléens, qui coupent la vigne dès le lendemain de cette fête (et pour cela ils adoptent cette limite). Il faut donc résoudre cette question par ce qui suit: Par vin vieux, on entend celui de l’an passé; et par vin ''vieilli'', on entend celui qui a trois ans. En raison de quoi il est dit qu’on doit le goûter. Or, de ce qu’il est dit que le vin vieilli est celui de trois ans; il résulte que l’on en est responsable deux ans (devant le visiter en cette année et l’an suivant), comme il est dit que pour le vin vieux on est responsable jusqu’à ladite fête. Par conséquent, chaque année l’examen aura lieu. De quelle façon procède-t-on à l’examen? (Faut-il goûter à chaque tonneau)? On examine un seul. -Mais tous les autres en dépendent-ils? -En effet, il faut examiner chacun à part. -Mais n’est-ce pas les exposer à aigrir en les ouvrant pour goûter? -Non, dit R. Saméi, il est des hommes qui en frappant sur un tonneau à l’extérieur peuvent reconnaître (par le son) ce qu’il y a au dedans (si c’est du vin ou du vinaigre).
Pnei Moshe non traduit
כל שנה ושנה הוא בודק. אותן ג' פרקים שאמרו בודקין את היין אם בכל שנה צריך לבדוק או אחת לשלש שנים ושיעור דג' שנים משום דלקמן נקט:
נישמעינה. לזה מהברייתא דקתני המוכר יין לחבירו סתם חייב באחריותו. המוכר חייב באחריות אם החמיץ עד החג ומייריי שמכרו לשנה וכן הוא בהדיא בהאי תלמודא פרק המוכר פירות ומשעבר החג שוב אינו חייב באחריות לפי שדרכו להחמיץ בקדים של מוצאי החג אלמא בכל שנה ושנה הוא צריך לבדוק:
אמר רבי יודה תיפתר. המתני' באילן בני גליל דאינון קטפין בתר קדמיתא דחג כלומר שהן מקטפין כרמיהן אחר קדים של מוצאי החג והילכך כשמוכר לו לשנה והיינו אחר החג חייב באחריותו עד החג ותו לא ולית ש''מ כלום מהכא ועדיין תיבעי אם בכל שנה הוא בודק או לא:
הכי גרסינן ויידא כו' כמו שהוא שם:
ויידא אמרה. ומהיכן שמענו זה מהאי מתני' דקתני התם המוכר יין ישן לחבירו נותן לו משל אשתקד ואם אמר לו מיושן נותן לו של ג' שנים:
נימר משום הדא מטעומיתה. כלומר דמסיק הפשיטות ומפרש דמשום הבדיקה זו אמרו שצריך לבדוק ולטעום בימות החג אם יפה הוא כדמסיק:
הדא אמרה דמתיישן חייב באחריותו שתי שנים. כלומר מדאמרו מיושן של שלש שנים ומשמע ג' שנים שלמות וכגון אם עמד בשנה שלישית בימות החג ואמר לו מיושן אני מוכר לך צריך להעמיד לו עד החג בשנה הבאה והיינו דקאמ' חייב באחריותו שתי שנים מפני שצריך לבדוק בחג הזה שהוא עומד בו ובכל השנה עד לאחר החג הבא:
הדא אמרה מתיישן חייב באחריותו עד החג. והיינו נמי דאמרן אם אמר מתיישן והיינו מיושן חייב באחריות עד החג שיבא וחג דנקט מפני שהוא זמן הבציר וש''מ מזה שבכל שנה ושנה הוא בודק והכא ליכא למידחי כדלעיל דהא בשל שלש שנים קאמר חייב באחריות עד החג:
כיצד היא בודק. אם יש לו כמה חביות אם צריך לבדוק ולטעום מכל אחת:
בודק חבית אחת. ואם היא יפה שוב אינו בודק:
וכולן תלויות בה. בתמיה שמא שארי החביות אינן יפות:
כל אחת ואחת הוא בודק. גרסינן וכן הוא שם כלומר אלא שבודק את כלן:
ואינן מחמיצות. וכי אינן מחמיצות אם פותח הוא כל החביות לבדקן:
אמר רבי שמי. יש בני אדם שמכין על החבית מבחוץ ומקול המכה מרגישין הן מה יש בה מבפנים אם היין יפה הוא וכך הוא בודק:
סליק פריקא בס''ד
Guittine
Daf 20a
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה בֵית דִּין בְּמָקוֹם אַחֵר וּמְבַטְּלוֹ. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹשִׂין כֵּן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ וְהִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא כוֹתֵב אִישׁ פְּלוֹנִי וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה פְלוֹנִית וְכָל שֵׁם שֶׁיֵּשׁ לָהּ מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.
Traduction
Autrefois, le mari établissait un tribunal (composé de trois personnes), d’une autre localité, pour annuler l’envoi de l’acte de divorce (sans la présence de la femme). Puis R. Gamliel l’ancien établit la règle de ne pas agir ainsi, dans l’intérêt de l’ordre régulier du monde (99)A défaut de cette précaution, la femme qui aurait reçu un acte de divorce (annulé à son insu) pourrait se remarier à un autre. En principe, on modifiait, pour annuler l’acte, l’un des noms usuels du mari (100)S'il a deux noms, avec celui de la ville où il se trouve, et le nom de la femme avec la ville où elle se trouve; plus tard, R. Gamliel l’ancien établit la règle d’inscrire le nom du mari avec tous les surnoms qu’il porte (en n’importe quel endroit), et celui de la femme avec tous ses surnoms, dans l’intérêt des bonnes règles.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בראשונה. לא היה מבטלו לא בפני השליח ולא בפני האשה אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שלשה:
מפני תיקון העולם. שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו לה והיא נשאת בו:
בראשונה היה משנה שמו ושמה. כשהיו לו שני שמות א' כאן וא' במדינת הים היה מגרשה בשם הנוהג במקום כתיבת הגט ולא היה מקפיד לכתוב את שניהם:
מפני תיקון העולם. שלא יוציאו לעז על בניה מן השני לומר לא גירשה בעלה שאין זה שמו:
הלכה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה עוֹשֶׂה בֵית דִּין כול'. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֵין אָדָם מְבַטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ בִּדְבָרִים. פָּתַר לָהּ בְּבֵית דִּין שֶׁכּוֹחוֹ מְרוּבֶּה.
Traduction
Notre Mishna n’est-elle pas opposée à l’avis de R. Simon b. Lakish (en permettant d’annuler l’acte de divorce), puisqu’il dit (contrairement à R. Yohanan) (101)Cf J, (Terumot 3, 4): l’homme ne peut pas annuler son message verbal par de nouvelles paroles? R. Simon b. Lakish justifie l’avis de la Mishna, en disant qu’elle permet l’annulation par suite de la constitution d’un tribunal, dont le pouvoir a plus d’effet que la faculté d’un particulier.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית הדא פליגא. וכי לא פליגא המתני' דקתני היה מבטל להגט על ר''ל דפליג על ר' יוחנן ואמר דאין אדם מבטל שליחותו בדברים דלא אתי דיבור ומבטל דיבור:
פתר לה. ר''ל שאני מתני' דבב''ד מיירי שכחן מרובה ולפיכך היה יכול לבטלו:
הלכה: הַשּׁוֹלֵחַ גֵּט לְאִשְׁתּוֹ כול'. 20a הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אָדָם מְבַטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ בִּדְבָרִים. פָּתַר לָהּ מִשּׁוּם חוֹמֶר הוּא בָעֲרָיוֹת. עָשָׂה שָׁלִיחַ לְהוֹלִיךְ אֶת הַגֵּט צָרִיךְ לִתְּנוֹ לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם. וְאֵין הַשָּׁלִיחַ עוֹלֶה לוֹ מִשּׁוּם שְׁנַיִם. הָלַךְ הַשָּׁלִיחַ לְבַטֵּל אֶת הַגֵּט צָרִיךְ לְבַטְּלוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם. וְהַשָּׁלִיחַ עוֹלֶה מִשּׁוּם שְׁנַיִם. הָלַךְ לְבַטֵּל אֶת הַגֵּט. אַשְׁכְּחֵיהּ בְּאִיסְטְרָטָא. אֲמַר לֵיהּ. הַהוּא גִיטָא דִּיהָבַת לָהּ. אֲמַר לֵיהּ. יְכִילִי לָהּ. מִי מִישְׁתָּעֵי שֶׁמָּא נְפַל מִינֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לֹא אָמַרְתָּ לִי יְכִילִית לָהּ. אֲמַר לֵיהּ. יְכִילִי לָהּ וְאָֽמְרָת לִי. יְהֵי לִי בְיָדֵיךְ. מָה. מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְגָרֵשׁ נֶאֱמָן. אוֹ מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא בְיָדוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן. חָלָה הַשָּׁלִיח. מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כְּגִיטִּין כְּקִידּוּשִׁין. אִין תַּעַבְדִּינָהּ כְּגִיטִּין. בְּיַד כָּל אָדָם מָצוּי לְגָרֵשׁ. אִין תַּעַבְדִּינָהּ כְּקִידּוּשִׁין. לֹא בְיַד כָּל אָדָם מָצוּי לְקַדֵּשׁ.
Traduction
Cette Mishna (95)Lorsque notre Mishna dit de pouvoir annuler l'envoi de l'acte avant que la femme l'ait reçu, il ne s'agit pas d'annuler le divorce même paraît opposée à l’avis de R. Yohanan, qui dit ailleurs (96)''Cf J, (Qidushin 4, 8) ( 66a); B, ibid59'': L’homme peut annuler son message verbal par de nouvelles paroles (contraires). Toutefois, on peut répliquer ceci (voici en quoi consiste la divergence entre le présent cas et celui d’un mariage devenu nul): il y a là une gravité spéciale, en raison du crime possible d’adultère; c’est qu’en envoyant un messager chargé de porter l’acte de divorce à la femme, celui-ci est tenu de remettre l’acte devant deux témoins, sans que le messager soit admis à témoigner (97)Il faut en total, trois présents. Lorsque (à son tour) le second messager va annuler l’acte de divorce, il devra remplir son message devant deux témoins, et ce messager peut compter à titre de témoin. Un mari alla un jour annuler l’acte de divorce qu’il avait envoyé à sa femme; il rencontra le messager en route (strata), et lui demanda s’il avait remis l’acte? -Oui, répondit le messager. Pendant qu’il parle, le mari voit l’acte tomber des mains du messager, et il lui dit: ne m’as-tu pas déclaré avoir remis cet acte à ma femme? -C’est vrai, répond le messager; seulement, après acceptation, elle m’a chargé de le garder en dépôt. En un tel cas, dira-t-on qu’en raison de la faculté qu’avait le messager d’effectuer le divorce, on lui ajoute foi, et le mari ne peut plus revenir sur ce fait? Ou bien, puisque l’acte est encore présent aux mains du messager, celui-ci ne sera pas digne de foi, et le mari pourra annuler l’envoi? (Question non résolue). Si le second messager du mari tombe malade en route, peut-il à son tour constituer un substitut, ou non? Faut-il l’envisager au point de vue du divorce, ou à celui de la consécration (98)Cf (Guitin 3, 5) fin d’une femme? Or, voici en quoi consiste la distinction: N’importe qui est apte à remettre un acte de divorce, tandis que l’on ne peut pas confier à chacun la mission de consacrer un femme pour épouse (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא פליגא על ר' יוחנן. מתני' דקתני הגיע בשליח כו' דמשמע דוקא לשליחות הוא דיכול לבטל בדיבו' זה אבל הגט גופיה לא בטיל ואם חזר ונמלך ורוצה לגרש חוזר ומגרש בו פליגא על ר' יוחנן:
דר' יוחנן אמר. בפ' עשרה יוחסין גבי האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה וקידש' את עצמה. וכדמפרשינן התם שאע''פ שלא קידשה את עצמה יכולה לחזור בה דאדם מבטל שליחותו בדברים דאתי דיבור ומבטל דיבור ולדידיה גט גופיה נמי יהא בטל:
פתר לה. ר''י היינו טעמא דמתני' דהגט אינו בטל משום חומר הוא בעריות ואע''ג דבקידושין בטל התם דיבור ודיבור הוא אבל הכא בגט חשיב מעש' ולא אתי דיבור ומבטל מעשה:
ואין השליח עולה משום שנים. דבעינן שנים מלבד השליח כדי שיהו עם השליח שלשה דבקיום שטרות ב''ד של ג' בעי והשליח מצטרף לב''ד:
הלך השליח. שליח השני של הבעל ששלח לבטל את הגט צריך לבטלו בפני שנים:
והשליח עולה משם שנים. דבביטול הגט אין צריך לישא וליתן בדבר ובשנים סגי להו:
הלך. הבעל לבטל את הגט:
ואשכחי' באיסטרט'. מצאו להשליח על הדרך וא''ל ההוא גיטא דיהבת לה אם נתת לה כבר את הגט והשיב השליח יכילי לה לשון הגעה כלומר שכבר הגעתי לה הגט א''נ יבילי לה:
מי מישתעי שמע נפל מיניה. ובעוד שהוא מדבר עמו שמע שהגט נפל ממנו וא''ל לא כך אמרת לי נתתי לה הגט והשיב השלי' כן הוא שכבר נתתי לידה והיא החזירה לידי ואמרה יהא לפקדון בידך:
מה. ובעי הש''ס בכה''ג מאי מי נימא מאח' שהיה ביד השליח לגרש נאמן הוא במה שאומר ושוב אין הבעל יכול לבטל דהגיע הגט לידה או דילמא מאחר שנמצא הגט עכשיו בידו אינו נאמן לומר שכבר נתן לה והוא החזירה לידו ויכול לבטל השליחית ולא איפשיטא:
חלה השליח. זה השליח ששלחו הבעל לבטל הגט חלה מהו אם יכול לעשות שליח אחר או לא:
מה את עבד ליה כגיטין כקידושין. למאי תדמי ליה אם לשליח הגט דתנן בפרק דלעיל חלה ה''ז משלחו ביד אחר וכדמפרש התם טעמ' דביד כל אדם מצוי לגרש וה''נ שליח השני נמי יכול לבטל או דילמא כקידושין מדמינן לה וכדאמרינן שם שאין שליח קידושין יכול לעשות שליח אחר לפי שאין ביד כל אדם מצוי לקד' וה''נ לא יכול לעשות שליח אחר דשמא הבעל הקפיד לעשותו שליח שהוא יכול לפייסה שתחזור בה ויבטל הגט ולא לאחר ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source